פסילת ההגדרות החדשות של קופ"ח כללית ומאוחדת ל"רופא מומחה" לצורך מתן חוו"ד שנייה

חלק מהמבקשים הגישו בשנת 2003 תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ה. פ. 850/03 - להלן: " ההליך הקודם"). בהליך הקודם, נדונה שאלת חוקיות ההגדרה של המונח "רופא מומחה" לצורך מתן חוות דעת שניה בהתאם להגדרה שהיתה קיימת אצל המשיבות במועד הגשת ההליך הקודם (הגדרה זו תכונה להלן: " ההגדרה הקודמת").

בית המשפט המחוזי (כב' השופטת גרסטל), דן בטענות הצדדים ביחס להגדרה הקודמת, וביום 24.1.2005 ניתן פסק דינו בהליך הקודם (פסק הדין הנ"ל יכונה להלן: "פסק הדין הקודם").

בפסק הדין הקודם, ביטל בית המשפט את ההגדרה הקודמת, מנימוקים שהובהרו בפסק הדין ויפורטו להלן. עם זאת, כדי שלא ייווצר ואקום - נקבע כי ההגדרה תבוטל רק בחלוף פרק זמן של 6 חודשים, כדי לאפשר למשיבות לגבש קריטריונים עניינים להגדרת "רופא מומחה" בהתאם להם תגובש הגדרה חדשה ויתוקנו התקנונים.

המשיבות אכן גיבשו הגדרות חדשות, שהן מושא התובענה הנוכחית (והן יכונו להלן " ההגדרות החדשות"). עתירתם של המבקשים מתייחסת ליישום העקרונות שנקבעו בפסק הדין הקודם על ההגדרות החדשות שקבעו המשיבות.

כפי שעולה מהחלטות קודמות שניתנו בהליך הנוכחי, נדרש בית המשפט בתובענה הנוכחית לבחון את ההגדרות החדשות, ולקבוע האם יושמו העקרונות שנקבעו בפסק הדין הקודם בהגדרות אלה. אם ייקבע שהתשובה לכך חיובית - תידחה התובענה. אם ייקבע שהתשובה לכך היא שלילית, תתקבל התובענה במובן זה שההגדרות החדשות יבוטלו, אולם, (ובהתאם למה שנקבע בפסה"ד הקודם), לא ייקבעו הגדרות חליפיות.

לצורך הדיון להלן, נבחן קודם כל מהם העקרונות שנקבעו בפסק הדין הקודם; לאחר מכן נבחן את ההגדרות החדשות של כל אחת משתי המשיבות, כדי לקבוע האם הן מיישמות את העקרונות הנ"ל.

העקרונות שנקבעו בפסק הדין הקודם

מספר עקרונות נקבעו בפסק הדין הקודם, שיש להן השלכה על ענייננו.

בפסק הדין הקודם נקבע כי למשיבות מוקנה שיקול דעת לקביעת קריטריונים להגדרת רופא מומחה, וכי בית המשפט אינו צריך להיכנס לנעליהן של המשיבות, ולהחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתן, כל עוד השיקולים הם עניינים, וכל עוד ניתן להם המשקל הראוי.

כן נקבע, כי ייעודן של ההגדרות יהיה להשיג את התכליות של הייעוץ הנוסף על ידי הרופא המומחה.

הרציונאל העומד בבסיס הייעוץ הנוסף, הוסבר אף הוא בפסק הדין הקודם.

בית המשפט בחן בהקשר זה, את טענת המשיבות שם, לפיה הייעוץ הנוסף מחייב שרק רופא מומחה מהשורה הראשונה בתחומו, עתיר ניסיון ומוניטין - ייתן את הייעוץ הנוסף. בית המשפט סקר את הטעמים הנטענים לכך -

הטעם הראשון - נוגע למהותה של חוות הדעת השניה - ייעוץ נוסף מהווה מעין ערכאה רפואית נוספת, עליונה, המחייבת כי המייעץ לא יהיה רופא זוטר מזה שנתן את החוות הדעת הראשונה.

הטעם השני- הוא הטעם הכלכלי, הנובע מהערכת המשיבות ומשרד הבריאות כי שינוי ההגדרה עלול להעלות את רף ההוצאות של המשיבות.

לאחר סקירת הטעמים, קבע בית המשפט בפסק הדין הקודם כי:

" שיקולים אלה מהווים שיקולים עניינים בעיני, ואיני רואה להתערב בהם. ההיגיון המצוי בבסיס התכלית שנועד הייעוץ הנוסף להגשים נהיר לי. גם השיקול הכלכלי ענייני בעיני" (עמ' 20 לפסק הדין הקודם).

לכן, ולאור התכלית הראשונה, לא כל רופא בעל תואר "מומחה" מתאים לתפקיד, ודי בכך להצדיק הבחנה רלוונטית בין מומחים.

עוד קבע בית המשפט כי על המשיבות להימנע מהפליה פסולה בין כל המומחים בעלי הניסיון.

בית המשפט הניח כי רופאים בעלי משרות בכירות בהתאם להגדרה הקודמת הם מומחים מהשורה הראשונה, ועונים על תכלית הייעוץ הנוסף, אף שלא הונחה לו תשתית ראייתית לכך. עם זאת, כך קבע בית המשפט, רופא יכול " מן הבחינה העקרונית לצבור ניסיון ולהיות מומחה מהשורה הראשונה בתחומו גם מבלי להחזיק באחת המשרות האמורות" (עמ' 21 לפסק הדין הקודם). בית המשפט מדגיש כי "ההשוואה אינה נעשית בין רופא שזה עתה קיבל את תואר המומחה לבין מנהל מחלקה אלא בין רופא מומחה ותיק ובכיר לבין מנהל מחלקה, כשהשוני היחיד ביניהם אינו ברמת הרפואה אלא בעובדה שאחד פנה לכיוון של ניהול והשני - לא" (ר' עמ' 22 לפסק הדין הקודם).